דולה/ גילה לפיד

מַפָץ גָדוֹל. אוֹר יקָרוֹת
רַך
נולָד.
ושוב אנִי
עַל קַו התפֶר.
בין חדר הַלידָה לַמציאות.
הַמֹבדיִל בין קוֹדש לחוֹל.
מה קוֹרה שָם עַכשיו בֹחוץ
יוֹם? 
לַילָה? 
כמוֹ מעבר בין פלָנטות. 
בין מִקצב למָקצב
מ״שַל נעליך״ לנעלי חולִין.
מִיטַלטֶלת בעוצמה בין שני עולָמות
כל פעם מחָדָש
כמו ג׳ט לג שֶל הַחוֹזר מִמרחָקִים. 
כמו הַתִינוק, שזה עתה חוִויתי בבקיעתו לאוִיר הַֹעוֹלָם
מרחם אִימו 
גַם אני
צריכָה להִתרָגל. 
לכוח כוֹבד חדש, לאוֹרוֹת זרים, לריחוֹת שוֹנים, לקוֹלוֹת חדים. 
למוסִיקה אחרת שֶל הַחיים.
שוב נוֹלֶדֶת אל מציאות היוֹמיוֹם. 
עַד הַלידָה הבָאָה שתִקרא לי: ״בוֹאִי״.
ואני 
בהוֹדָיָיה עַל הֹזכות לִהיוֹת כל כך קרֹובָה לברִיאָה 
ולחזוֹת לרגע בַקוֹדש.