אתיקה מקצועית אצל דולות
שנים רבות אני עוסקת באתיקה. אתיקה בחיי הפרטיים, בחיי המקצועיים ואפילו במה שקורה כאן במדינת ישראל. אחד הנושאים שמעסיקים אותי בחיי היומיום הוא האמת וההצמדות לאמת. אתיקה קשורה לאמת. אמת היא אחת. היא לא מנסה לצבוע שקרים בלבן וורוד, היא לא מנסה להתפתל ולתת תשובות מסברות את האוזן, היא עומדת ניצבת על כס מורם ואליה – נושאת אני עיניים ולב.
פרופסור אסא כשר המופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת ת"א טוען שאתיקה היא "תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות במסגרת מקצועית שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת". כמה ההגדרות פשוטות לכאורה וכמה פחות פשוט כשאנו מנסים לתרגם זאת להתנהגות שעל פיה יפעלו מספר גדול של אנשים, במקרה זו בעיקר נשים, דולות. קוד אתי הוא אידיאל. הוא הרציונל של עשיית הטוב, של ההבנה שכדי לתפקד בשיא יש לנהוג לפי כללים מסוימים – כתובים או לא, אבל מאוד ברורים. קוד אתי אמור להיות כזה ששומר על האדם או הקבוצה מהנטייה האנושית הלאו דווקא חיובית, לסטות מהדרך כדי להגן על עצמו, כדי ש"יצא בסדר", כדי שאיש לא ידביק לו תווית של מי שטעה. וכך, פעמים רבות, האדם שעבר על חוקי האתיקה הכתובים או אלו שאינם כתובים, מוצא עצמו ממשיך ומתפתל בדרך הטעייה, בדרך השקר. נקודת המוצא של המאמר הזה הוא שההודאה בטעות היא בבסיס התקשורת בין פרטים שעובדים יחד, חיים יחד ופועלים למען מטרה משותפת ושהאמת היא נר לרגליה של מה שאנו דנים בו – האתיקה המקצועית. אני מבקשת לחלק את הדיון באתיקה מקצועית של הדולות לכמה חלקים: הדולה מול עצמה, הדולה מול הלקוחות, הדולה מול הצוות המיילדותי, הדולה מול דולות אחרות. דולה מול עצמה – עבודת הדולה מתחילה מהמטען האישי שלה עצמה, מהאמונות, הרעיונות והערכים בהם היא דוגלת וחשוב מזה – מיישמת. התפישה המקצועית של האמת מתחילה בתפישה האישית של האמת ולדעתי מטפל חייב להיות בעל יושרה אישית ומקצועית גבוהה כי אחרת אין לו מה להעניק. הוא יכול להיות טכנאי מצוין בליווי בלידה, במיילדות, בעיסוי וכדומה, אבל הוא לא יהיה מטפל הוא/היא יישארו בגדר טכנאי טוב. דולה לפי ראות עיני אינה טכנאית. הרבה פחות משמעותי בעיני, שדולה תהיה מטפלת מושלמת בשיאצו או מעסה מדהימה ויותר משמעותי בעיני, שיהיה לה מה לתת מעצמה לאנשים שאתם היא עובדת. המעיין הפנימי שלה שינבע בזכות, לא ינבע מהטכניקות אותן היא יודעת לבצע אלא מהטוב, מהיושר הפנימי, מהרצון להעניק. העבודה העקרית של דולה מול עצמה היא לנסות ולזכך עצמה. לבדוק עצמה בדיקה יומיומית ולעשות חשבון נפש נוקב לגבי מעשיה וכל זה כמובן, תוך כדי קבלה עצמית ורצון ללמוד מהטעויות שכולנו טועות בהן ולא מתוך הלקאה עצמית. בדיקה נוקבת אינה צריכה להיות הלקאה עצמית אלא שיקוף המעשים שלנו שאינו מתחבא מאחורי תדמיות אלו ואחרות. על ידי בדיקה נוקבת תתפתח כנות שהיא אחת ממידותיו ההכרחיות של מטפל ובמקרה שלנו – דולה. דולה מול הלקוחות – במפגש מול היולדת ומי שמלווה אותה, בא לידי ביטוי נתח נכבד מתכונות האתיקה המקצועית שלנו. אתיקה מקצועית מול הלקוחות, נמדדת במידת המקצועיות הכללית שלנו ולא במידת המקצועיות הספציפית כמו התמחות בסוג מסוים של טיפול. זכורה לי תלונה מגברת שהפניתי אותה לדולה שאני מחבבת מאוד ושנחשבת מטפלת מאוד טובה בשיאצו. הדולה מתגוררת בסמוך לאישה שהפניתי ולכן היה זה אך טבעי שאנסה לשדך ביניהן. האישה שהפניתי חזרה אלי ואמרה לי : יתכן שהיא דולה טובה, אבל אני רוצה דולה שתכבד אותי כשאני פונה אליה ולא תלעס את ארוחת הערב כשהיא מדברת איתי. להבין שלא מדברים בפה מלא כשאישה פונה אלינו גם זה סוג של אתיקה מקצועית, כמו שאם את, הדולה, נמצאת כרגע במגרש המשחקים עם שני ילדיך הצעירים, קחי ממי שפונה אליך את מספר הטלפון וחזרי אליה מאוחר יותר. אחד הסעיפים בהם דולות שוגות שוב ושוב זו העובדה שתמיד קיים סיכוי שהדולה לא תוכל להגיע ללידה ועליה להכין את היולדת ולקבוע מראש גיבוי ללידה המסוימת. אין לי ספק שכולן מהנהנות בראש כמובן מאליו, אבל לו הייתן יודעות כמה טלפונים אני מקבלת מיולדות שהדולה שלהן "פתאום נסעה", או שהן יולדות לפני הזמן והדולה לא נמצאת. וגיבוי, אני שואלת? האם לא הכנתם גיבוי למקרה שכזה? בחלק מהמקרים אני נענית שלא! נושא הגיבוי הוא נושא שחלק מהדולות אינן אוהבות לדבר עליו, שכן הוא פותח פתח לכך שאולי לא נהיה בלידה ואת זה מי שמולנו לא אוהב/ת לשמוע, ואז כדי לרצות, כדי שכן יזמינו אותנו ללידה הזאת, חלק מאתנו מערפלות. הפתח הזה, הקטן, של חוסר הוודאות הוא פתח אנושי. היו בני אדם ויתייחסו אליכן כבני אדם! עלינו להציג עצמנו כפי שאנחנו עם המגבלות האנושיות שלנו. ומה עם ההצהרה שמוצהרת תדירות על ידי מי שמבקש את שירותי הדולה – אנחנו רוצים דולה כדי שאת מלחמות שלנו בחדר לידה היא תעשה... כל הבטחה כזאת יכולה לגרום לקרע גדול ולחוסר אמינות גדול של הדולה מול הלקוחות שלה עוד במהלך הלידה, שכן הדולה אינה נלחמת (לפי השקפתי). הדולה היא כמו מים – זרם נינוח והחלטי, שיכול להשפיע את השפעתו הברוכה על סביבתו. באווירה שהיא יוצרת, במילים שהיא אומרת ברכות ובחוכמה, במבטים המחזקים ובמקצועיות שלה. דולה אינה נלחמת ברופאים ודולה אינה מחליטה אם זה נכון או לא להיות מנותחת. ובכלל, האופן בו הדולה מציגה עצמה למי שפונה אליה צריך להיות ברור ואמיתי. שמעתי על דולות שברגע האמת, הצירים, לפני הלידה, אמרו ליולדת שפנתה אליהם שהן יגיעו לחדר הלידה רק כאשר יבדקו אותה ויגידו שם שהיא בלידה. אם כך הדולה עובדת עליה לומר זאת מראש כאשר היולדת ומי שאיתה נפגשים עם הדולה לראשונה. פרט זה הוא אחד מעמודי התווך של העבודה המשותפת. לא פעם אני מקבלת טלפונים מדולות שנענו בחיוב לבקשה ללוות לידה בחדר לידה שהן אינן מרגישות שם בנוח או שהן יודעות שדולות אינן רצויות שם. הן נתנו תשובה חיובית רק כי הן רצו את הלידה, בעיקר בתחילת הדרך, אבל אחר כך התחרטו או שהן מתלבטות. על הדולה להיות ברורה לגבי אופן העבודה שלה, מקומות בהן היא עובדת ואחרים בהם היא לא עובדת. ועוד – מה דולה לא עושה.... כבר שמעתי על מקרים (נדירים, נדירים) בהם דולה בדקה את היולדת בדיקה וגינאלית. בדיקה וגינאלית אינה חלק מתחום העיסוק של הדולה, אפילו מבחינה חוקית. כמה זה מפתה לדעת מה הפתיחה כשאתן בבית של היולדת, שעות על גבי שעות... כמה הליכות מיותרות לחדר לידה זה היה חוסך... אבל כאן מגיעה האתיקה המקצועית ואומרת: זה מחוץ לתחום! כבר שמעתי מיילדת שאמרה לי " למה את לא בודקת אותה, את כל כך מנוסה?" אל לנו לחשוב שאם אנחנו מקבלות לגיטימציה ממישהו ואפילו אם הוא איש מקצוע מנוסה ונחשב, יש לנו אישור חיצוני לעבור על כללי אתיקה מקצועית. כללי אתיקה מקצועית, אפילו כאלה שהדולה שמה לעצמה, יש בהם כדי להגן עליה. דולה מול הצוות המיילדותי – נחזור למים, לאותו נחל שקט אך החלטי שזורם ובטובו מפיח חיים, משרה אווירה נינוחה ומשפיע גם מבלי שיעשה סערות גדולות. העבודה מול הצוות המיילדותי חשובה ולא בה נדון היום. נדון בלויאליות של הדולה ליולדת ולמי שאתה מחד גיסא, ולצוות המיילדותי מאידך גיסא. על היולדת להיות נאמנה למי שהיא מלווה. היא שם כי בוטחים בה, היא איתם כי היא מייצגת מקצועיות שמכירה יותר מהם את התהליך ויש לה את הכלים לסייע פיזית ורגשית ואף להשפיע על תהליכים. כבר אמרנו שהיא אינה מתערבת בשיקולים מקצועיים מילדותיים אבל מה קורה כאשר דולה מנוסה, שיודעת לקרוא מוניטור ברמה סבירה, עומדת בסיטואציה שרופא נכנס לחדר ואומר ליולדת את לא יכולה לרדת מהמיטה כי המוניטור לא בסדר (אני משתמשת כאן בשפה מדוברת ומקובלת, כמובן שהכוונה שקריאת המוניטור אינה תקינה ולא שהמוניטור אינו בסדר), ואילו היא מסתכלת על המוניטור והוא נראה לגמרי סביר, מה אז עושים? זה קרא לי הרבה פעמים, ואני מניחה שזה קרה לא מעט גם למי מהדולות שקוראות כרגע את המאמר. יש כאן שתי סוגיות לדעתי. האחת – איך מעבירים לאישה שאולי נתקפת חרדה שמשהו לא בסדר עם התינוק שלה שבעצם הכל בסדר וסוגיה שניה, איך מבטלים את רוע הגזירה וגורמים לכך שהיולדת תוכל להיות תנועתית, שלא תצטרך להיות מחוברת למוניטור כל הזמן? אין ספק שסוגיה מהסוגיות הללו הן רגישות מאוד. איני בעד "לחפש" ולבקר את המערכת כל הזמן, אבל מהניסיון אנו רואות שלא תמיד יש אמת במידע הרפואי אותו מקבלות היולדות. אני נזכרת במקרה של יולדת שבקשה תוך כדי לידה שהמיילדת לא תחתוך מייד את חבל הטבור, ואותה מיילדת – מיילדת אחראית חדר לידה, שמה אטב על חבל הטבור, שהפסיק את זרימת הדם, ואמרה "אני לא חותכת, אני לא חותכת"... אחד הפתרונות הטובים בעיני הוא אם לא ניתן לדבר בצד, בנחת עם מי שמסר אינפורמציה שאינה מוצאת חן בעיניכן, לנסות לדבר עם מישהו אחר מהצוות ולשאול לדעתו או לבקש שיסביר את ההחלטה או המהלך המסוים של ההתערבות. איני ממליצה לתת ליולדת ולמי שאיתה את התחושה ש"דפקו אותם", אבל בהחלט לומר – "איני מבינה (או "אין לי מספיק כלים להבין") מדוע החליטו כך וכך, אולי כדאי לשאול ולקבל הסבר נוסף". אל לנו לשכוח שאנו מומחיות גדולות בתחום הליווי בלידה, אבל אנחנו לא מיילדות ולא רופאות ויש לעיתים שיקולים שאינם בתחום שלנו. דולה מול דולה – בואו נקרא לזה דולה לדולה, שכן האתיקה המקצועית בין הדולות היא הבסיס לעבודה משותפת. וזה כן בתחום שלנו ורק שלנו. וזה בעיני הייחוד הגדול ביותר של הדולות. בהזדמנויות שונות אני אומרת שאחת הסיבות הגדולות לכך שאני מלמדת דולות היא האהבה שלי לנשים שבאות ללמוד את המקצוע הנפלא הזה ולהיות דולות. מהות הדולה, בעיני, היא נתינה. נתינה פרושה אהבה גדולה. אהבה למקצוע, לאדם, לאישה לרך שנולד, למשפחה המתהווה. מי שהיא דולה, היא דולה גם בתחומים אחרים בחייה, גם כשהיא פוגשת ברחוב מישהו שזקוק לעזרה ולכן, כל פעם שאני שומעת סיפורים פתלתלים,כל פעם שאני שומעת על דולה שמספרת על דולה אחרת ש"שכנעה" יולדת שדווקא היא תהיה הדולה שלה או דולה שהיא גם מדריכת הכנה ללידה שאומרת לאישה/זוג שהגיעו אליה שעדיף שהם יעשו אצלה את הקורס כי היא הדולהשלהם, למרות שהם כבר נרשמו לקורס אחר, אצל קולגה שלה, אחותה למקצועה! במקרים כאלה מתכווץ ליבי. צר לי, כי כולנו כאן בשליחות אחת, עובדות במסירות למען מטרה משותפת. אהבו אחת את השנייה, תמכו אחת בשנייה, היו דולות אחת של השנייה וכולנו נצא נשכרות. לסיכום: אתיקה מקצועית שלדעתי מוגדרת על ידי כל מה שטוב, מיטיב ועומד בקריטריונים של אמירת האמת ועשייתה, דורש עבודה עצמית ובדיקה עצמית לשם הגעה לניקיון לב וכפיים שאנו הדולות מחויבות לו וכאן הרשו לי לצרף את הגדרתו של פרופסור גבי שפלר (יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל) : - "העיקרון הבסיסי באתיקה מקצועית הוא עשית הטוב תוך צמצום מרבי של נזק נמנע. ובמילים יותר מדויקות עשיית הטוב המקצועי תוך צמצום מרבי של נזק שלעיתים הוא בלתי נמנע. כשהנזק הוא בלתי נמנע, והתועלת מוטלת בספק – יש לשקול האם נכון לעשות את הפעולה המקצועית". ועוד הרהור אחרון. בתחילה היה הקורס של שושנה גולדבאום, אחר כך במשך שנים היה הקורס שלי במדיסין והקורס שלי ושל אירית פלקוביץ ובשנים האחרונות נוספו עוד קורסים. אין ספק שכל אחת מהרכזות של הקורסים תופסת את מקצוע הדולה באופן קצת שונה ודוגלת באתיקה מקצועית לפי ראות עיניה. לאחרונה נכתב הקוד האתי של הדולות ע"י חברות ועדת האתיקה של "אירגון המניפה". מסמך שיהווה "עמוד האש" לנו ולדורות הבאים של הדולות בישראל. הציטוטים של פרופ' כשר ופרופ' שפלר נלקחו מתוך: v כשר א' (2003) אתיקה מקצועית. מתוך: גבי שפלר, יהודית אכמון, גבריאל וייל (עורכים) סוגיות אתיות במקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי. עמ' 15-29. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית. v הרצאתו של פרופ' גבי שפלר: סיכונים ובעיות אתיקה בהתערבויות פסיכולוגיות ברשת האינטרנט |